<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א — בית הנשים שער השישי</h1>
<h2>דף כא:</h2>
המפלת ליום מ' אינה חוששת לפי שאין הולד נגמר בפחות ממ"א, ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה, דקסבר דאחד יצירת זכר ואחד יצירת נקבה לארבעים ואחד. ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מ"א מיום טבילה שמא לא נקלט הזרע עד יום שלישי ועדיין לא נגמר הולד ולפיכך מסתברא דעד יום ארבעים ושלשה תשב גם לנדה אבל מכאן ואילך אינה יושבת לנדה דכל שאינו קולט לשלשה ימים שוב אינה קולטת. והא דלא קתני הכי במתניתין משום דלא איצטריך דכיון דקתני לארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה ממילא שמעינן דנדה משום ספק קליטת זרע הוא, ועיקר מתניתין לאשמועינן דאפילו לארבעים ואחד יושבת לנקבה ומשום דפליג עלה ר' ישמעאל ותני דאינה יושבת לנקבה בפחות משמנים ואחד. וקיימא לן כתנא קמא וכדהדר תני וחכמים אומרים אחד בריית זכר ואחד בריית נקבה זה וזה לארבעים ואחד, ואמרינן עלה בגמרא הא תו למה לי הא תנא ליה רישא וכי תימא למסתמה כרבנן פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' ישמעאל דקא מסייעי ליה קראי קמשמע לן. המפלת יום ארבעים דקתני שאינה חוששת לולד כתב רב אחא משבחא ז"ל (שא' פ"ה) אם אין עמו דם אינה חוששת אפילו משום נדה ואפילו למאן דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, וטעמא משום דלא אמרו פתיחת הקבר אלא מיום ארבעים ואילך אבל קודם לכן מיא בעלמא הוא ולית ליה פתיחת הקבר. ומייתי ראיה מדאמרינן בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה (י' ע"א) ולד דגמר צורתיה מפתח טפי פחות מבן מ' יום לא מפתח טפי, כלומר ואפשר לו בלא דם. וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל (בהשגות לבעה"נ שער הפרישה), אבל הר"א ז"ל (שם) חלוק בדבר דאמר דלא גרע מחתיכה דקאמר ר"י טמאה משום פתיחת הקבר (כ"א ע"א), ועוד תניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זה ספק זיבה ספק לידה מביאה קרבן ואינו נאכל ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אלמא אפילו מפלת רוח אי אפשר לה בלא פתיחת קברות כ"ש שפיר קודם מ"א, ואי משום ההיא דכריתות שנויא הוא ואשנויי לא נסמוך. וראוי להחמיר כדבריו, והילכך אי קים לה דקודם מ"א הוא אינה חוששת לולד אבל מכל מקום חוששת משום נדה.
<h2>דף מג:</h2>
[נדה כ"ד ע"ב] תני תנא קמיה דרב יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך ובריית גוף שאינו חתוך תהא אמו טמאה לידה תלמוד לומר אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול בשר ערלתו מי שראוי לבריית נשמה יצאו אלו שאינן ראויין לבריית נשמה אמר להן וסיים בה נמי ושיש לו שני גבין ושתי שדראות. רב ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא, כלומר כשמואל להחמיר, א"ל רב הונא מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא יהבת לה ימי טוהר עביד מיהא כרב דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא, והכין הלכתא. מיהו כל הני דכתבינן היינו לדינא דגמרא דבקיאי טפי אבל אנן דלא בקיאינן אסכימו מקצת רבוותא ז"ל דבכולהו אמו טמאה לידה. ואפילו בשיש לו שני גבין ושתי שדראות נמי מסתברא דמטמינן לה לחומרא, דהא בפניו טוחות ובשיש לו שני גבין ושתי שדראות רצו לטמא לחומרא ולא אמר להו ר' חייא לבניו ורב הונא לרב ירמיה שיטהרו אלא משום דלא לייתו לידי ימי טוהר, ואנן האידנא לא יהבינן ימי טוהר לשום יולדת וכדבעינן למכתב, הילכך ליכא למיחש ומטמינן לה לחומרא. ומיהו ודאי במקום שבועלין על דם טוהר כדינא דאורייתא בכל הנך דאמרן אין אמו טמאה לידה גזרה דילמא אתי לידי קולא דקא יהבי לה ימי טוהר.
<h2>דף מו:</h2>
מאיזה שעה מונין ליולדת שבעה לזכר ושבועיים לנקבה, אם יצא כתיקנו כלומר שיצא דרך ראשו משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו, דתנן יצא כתיקנו משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו. ולא סוף דבר שיצא לחוץ ממש אלא משיצא חוץ לפרוזדור הרי זה כילוד לכל דבר, דגרסינן בפרק יוצא דופן (מ"ב ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל מהו למימהל בשבת א"ל שפיר דמי אמר רבא סלקא דעתך דלא ידע האי גברא דשרי למימהל בשבתא א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא א"ל שמעתיה דצייץ אפניא דמעלי יומא דשבתא ולא אתיליד עד יומא דשבתא א"ל האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה הוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שאינה בזמנה אין מחללין עליה את השבת. ואפילו יצא מת הראש פוטר, דתנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד, ואתמר עלה בגמרא (כ"ט ע"א) אמר ר' אלעזר אפילו הראש עמהם ור' יוחנן אמר לא שנו שאין הראש עמהם אבל הראש עמהם הראש פוטר, וטעמא דיצא מחותך או מסורס הא יצא כתיקנו הראש פוטר ותרווייהו לית להו דשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים. ויש ספרים דגרסי לימא בדשמואל קא מפלגי דאמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים בשלם כולי עלמא לית להו דשמואל כי פליגי במחותך מר סבר בשלם הוא דחשיב במחותך לא חשיב ומר סבר אפילו במחותך. איכא דמתני לה שמעתא בפני עצמה, כלומר בנפלים דעלמא השלמים, ר' אלעזר אומר אין הראש כרוב אברים ור' יוחנן אמר הראש כרוב אברים וקא מיפלגי בדשמואל, ואותביניה לר' יוחנן מדתנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד מדקאמר או מסורס מכלל דמחותך כתיקנו וקתני משיצא רובו הרי זה כילוד אלמא ראשו לבדו לא פטר וקשיא ליה לר"י, ופרקינן אמר לך ר' יוחנן אימא מחותך מסורס, ואקשינן והא או מסורס קתני, ופרקינן הכי קתני יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד. וקיימא לן כר' יוחנן, ועוד דשמואל איתותב בבכורות בר"פ יש בכור לנחלה (מ"ו ע"ב) ושמעינן מהא דאפילו יצא מחותך נמי הראש פוטר כר' יוחנן. ואם יצא שלא כתיקנו בין מחותך בין שלם אינו כילוד דבר תורה עד שיצא רובו, וכדתנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ופרישנא אליבא דר' יוחנן יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו.
<h2>דף מז:</h2>
תנן בפרק יוצא דופן [נדה מ' ע"א], יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן ור' שמעון אומר הרי זה כילוד, ואמרינן עלה בגמרא אמר ר' מני בר פטיש מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת ור' שמעון מאי טעמא אמר ר' שמעון בן לקיש אמר קרא תלד לרבות יוצא דופן ורבנן ההוא מיבעיא ליה לרבות טומטום אנדרוגינוס סלקא דעתך אמינא זכר ונקבה כתיב זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס קמשמע לן, וקיימא לן כרבנן.
<h2>דף מט:</h2>
[נדה כ"ד ע"ב] תני תנא קמיה דרב יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך ובריית גוף שאינו חתוך תהא אמו טמאה לידה תלמוד לומר אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול בשר ערלתו מי שראוי לבריית נשמה יצאו אלו שאינן ראויין לבריית נשמה אמר להן וסיים בה נמי ושיש לו שני גבין ושתי שדראות. רב ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא, כלומר כשמואל להחמיר, א"ל רב הונא מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא יהבת לה ימי טוהר עביד מיהא כרב דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא, והכין הלכתא. מיהו כל הני דכתבינן היינו לדינא דגמרא דבקיאי טפי אבל אנן דלא בקיאינן אסכימו מקצת רבוותא ז"ל דבכולהו אמו טמאה לידה. ואפילו בשיש לו שני גבין ושתי שדראות נמי מסתברא דמטמינן לה לחומרא, דהא בפניו טוחות ובשיש לו שני גבין ושתי שדראות רצו לטמא לחומרא ולא אמר להו ר' חייא לבניו ורב הונא לרב ירמיה שיטהרו אלא משום דלא לייתו לידי ימי טוהר, ואנן האידנא לא יהבינן ימי טוהר לשום יולדת וכדבעינן למכתב, הילכך ליכא למיחש ומטמינן לה לחומרא. ומיהו ודאי במקום שבועלין על דם טוהר כדינא דאורייתא בכל הנך דאמרן אין אמו טמאה לידה גזרה דילמא אתי לידי קולא דקא יהבי לה ימי טוהר.
<h2>דף נז:</h2>
תנן בפרק יוצא דופן [נדה מ' ע"א], יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן ור' שמעון אומר הרי זה כילוד, ואמרינן עלה בגמרא אמר ר' מני בר פטיש מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת ור' שמעון מאי טעמא אמר ר' שמעון בן לקיש אמר קרא תלד לרבות יוצא דופן ורבנן ההוא מיבעיא ליה לרבות טומטום אנדרוגינוס סלקא דעתך אמינא זכר ונקבה כתיב זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס קמשמע לן, וקיימא לן כרבנן.
